ה-RN5 של מדגסקר ידוע לשמצה בהיותו אחד הכבישים הגרועים בעולם, והגשם הופך אותו לעונש עוד יותר.
בפרק זה, אנו מסיימים לרכוב על קטע הכביש ג'רמי קלארקסון שנקרא פעם "הכביש הגרוע בעולם" וממשיכים עמוק יותר לאורך RN5, לכיוון עיירות שקשה יותר ויותר להגיע אליהן.
הדרך הידועה לשמצה הזו עוברת בצפון מזרח מדגסקר, וכרגע אנחנו כ-30 קילומטרים דרומית למנארה.
בעוד שלושה ימים נגיע לעיירה בשם Maroansetra – הנקודה בה מסתיימת הדרך ממש. משם נחצה את מפרץ אנטונגיל בסירה, ואז נלך על מסלולי הליכה צרים עד לאנטלהה, שם סוף סוף הדרך מתחילה שוב.
אנשים מלגזים
למרות שלא יכולנו לתקשר במלגסי, המקומיים היו מסבירי פנים להפליא.
בכמה הזדמנויות הוזמנו לאכול שורש קסאווה, מאכל בסיסי כאן. יש לו טעם מעט מתוק ואגוזי ולעתים קרובות הוא משותף בקהילה.
המתיישבים והגנטיקה הראשונים של מדגסקר
דבר אחד שמטריף את דעתי לגבי מדגסקר הוא ההיסטוריה שלה.
האי התיישב תחילה על ידי אנשים מאסיה, ורק אחר כך על ידי אפריקאים. רק דמיינו לעצמכם להיכנס לסירה במה שהיום אינדונזיה או מלזיה לפני למעלה מאלף שנה, חוצים את כל האוקיינוס ההודי ומגיעים לכאן.
אותם יורדי ים אסייתים מוקדמים הביאו יבולים כמו אורז, בטטות, קוקוסים, בננות ותרו – כולם עדיין מרכיבים בסיסיים כיום.
כתוצאה מכך, אנשים מלגזים מעורבים גנטית, עם מוצא הן בדרום מזרח אסיה והן באפריקה. היתרה תלויה לרוב במקום בו אתה נמצא בארץ. פגשנו אנשים שנראו אינדונזיים מובהקים, אחרים שנראו לגמרי מזרח אפריקאים, ומדי פעם אנשים שכמעט יכלו לעבור לדרום אמריקאי.
המגוון הגנטי כאן הוא יוצא דופן.
הסיור הגדול במדגסקר
עַל הסיור הגדול "ציד מסיבי" (עונה 4, פרק 2), הם הצליחו לעבור רק כ-15 עד 20 קילומטרים ביום בכביש הזה, וזה הגיוני כשחושבים עד כמה המכוניות שלהם היו ממש לא מתאימות. בכנות, לא היה לנו הרבה יותר טוב על אופניים. אנשים ברגל עוקפים אותנו באופן קבוע.
מבחינה טכנית זהו כביש מהיר לאומי, אבל הוא יותר אכזרי ממה שאתה יכול לדמיין – ובגשם, זה ברמה אחרת לגמרי.
בפרק הבא…
בפרק הבא, אנחנו מגיעים לקטע הכביש שאנחנו הכי מודאגים ממנו עד כה.
עם יותר מתריסר חציית נהרות והחול העמוק ביותר שנתקלנו בו עד כה, השאלה הגדולה היא: איך בכלל יהיה אפשר לעבור?
קישור לכתבת המקור – 2025-12-29 12:05:00
