עדכון לקוראים שתוהים מדוע הבלוג הזה השתתק פתאום לפני כ-18 חודשים.
לא, לא קיבלתי אבחנה משנה חיים. לא, אין לי משבר אמצע החיים (היה לי אותו בגיל 23). לא, לא הפכתי להורה או גרוש. ולא, לא חידשתי (עדיין) את הניסיון שלי להסתובב מסביב לעולם.
במקום זאת, נתקלתי, הגשתי בקשה, הוצעתי וקיבלתי את המשרה המלאה הראשונה בחיי: תפקיד חדש שנוצר בחברה הגיאוגרפית המלכותית בלונדון.
בין היתר, אמירת כן לכך הייתה כרוכה ביציאה מהשביל הטרנסקווקזי; להשכיר את הבית שלנו בארמניה; מסירת מפתחות ההוסטל לחבר מהימן; נוהג בלנד רובר עמוס יתר על המידה 5,000 ק"מ לאורך אירופה, ומקבל עבורו לוחיות מספר בבריטניה.
עם זאת, הלוגיסטיקה הייתה כאין וכאפס לעומת ההסתגלות התרבותית המוזרה והממושכת, שבמהלכה הרגשתי אסיר תודה על כל הזמן הזה שביליתי בזרות.
לא תכננתי את המסלול הזה, יותר ממה שתכננתי בהתפצלות הכביש המרכזיות הקודמות. אבל הכיוון הרגיש נכון, בעיקר בגלל זה מְסוּיָם השלמה בתוך זה מְסוּיָם הארגון יאפשר לי לבטא כמה מערכי הליבה שלי סביב נסיעות, הרפתקאות ומטרה שהקוראים שלי לטווח ארוך יכירו, במידה שכמפעיל בודד פשוט לא יכולתי.
זה ייקח זמן. אולי אני לא אמשיך לראות את הפירות של עמלי. אבל ברוך ה' זו זכות, ואני מתכוון למקסם אותה.
התוצאה היא שאני מוצא את עצמי מגיע לאי קטן בצפון-מזרח האטלנטי שאני בקושי מכיר (מלבד כמה פינות קטנטנות שתפסתי בחיים הקודמים), מתמקם מחדש בעיירה קטנה נוחה באותה מידה לקפיצה על רכבות ללונדון, לבקר את ההורים שלי ולצאת לטיולי אופניים ארוכות ונחמדות.
והגעתי חמוש בתפיסה חריפה של מה, איך ולמה לחקור – כזו שרק עשרות שנים שהושקעו בנדידה בארצות לא נודעות יכלו לטפח – ואני מתכוון מאוד ליישם את מה שלמדתי למטרה.
מה אני אמצא?
קישור לכתבת המקור – 2026-05-04 10:29:00
