ראשי » סן לסן (סרט)

סן לסן (סרט)

פרסומת
מיגון רנטגן למרפאות שיניים

"סן לסן" הוא סרטו של צלם הווידאו פטריק מקגריידי כשהוא מתמודד עם רכיבת האופניים הגדולה הראשונה שלו, הרפתקה של 650 מייל במעלה חופי קליפורניה מסן דייגו לסן פרנסיסקו. צפו בו כאן ומצאו תקציר מפטריק.

מילים ותמונות מאת פטריק מקגריידי

כשאתה מקיף את עצמך באנשים שיוצאים להרפתקאות אפיות, אתה מקבל גירוד מסוים משלך. San to San היה בדיוק זה בשבילי. זה התחיל מהרעיון: סן דייגו עד סן פרנסיסקו (סן לסאן). לאחר שגרתי בטנדר באזור זה במשך רוב חיי הטנדר, רציתי לחקור קטע לאורך כביש 1 עם אמצעי תחבורה אחר. אריזה אופניים במעלה חוף קליפורניה תוך כדי צילום החוויה הייתה האתגר, והשלמת פרויקט מספק ויצירת סרט ממנו הייתה המטרה. לכל יום היו עליות וירידות משלו, וזו הייתה הרפתקה מטורפת. קשה לתמצת את זה למילים, אבל אתה יכול לצפות בזה כאן ולגלול למטה כדי לקבל הצצה לכל יום בדרכים.

"סיפורים גדולים אף פעם לא מגיעים מאזורי נוחות."

יום 1: התחלתי את היום בביתו של חברי לואיס בסן דייגו. היה בוקר איטי עם הרבה צילומים. רגשות ומחשבות אחרונים חולקו על כוס קפה ואז יצאנו לדרך! אופני הפוסידון מפלדה עמוסים ומאוזנים באוהל, שק שינה וציוד לטרק. הגעתי לחניון סן קלמנטה סטייט ביץ' בסביבות השעה 16:10, בדיוק בזמן כדי להקים מחנה ולתפוס את השקיעה באוקיינוס. איזה יום! אני כותב את זה באוהל שלי והשעה היא 6:30 בערב. אני עייף, אבל גם נדלקתי למחר. נוסע על כביש 1 במשך רוב המחר, עד לסנטה מוניקה.

יום 2: התחילו את היום עם הזריחה בסביבות השעה 5:50 ופרק את המחנה בחוף סן קלמנטה. לא ישנו הרבה אז המשימה הייתה להגיע לחוף לגונה לארוחת בוקר וקפה (אולי 2 כוסות). שתי דירות היום. התחלה קשה אבל עברה את העיר הגדולה LA Sunset בדיוק כשהגעתי לסנטה מוניקה. 65 מייל מאחורי היום, עייף אבל.

יום 3: מרגישים את זה! התחלתי את היום שלי בסנטה מוניקה. 6:00 בבוקר השכמה הייתה אכזרית אבל קיבלנו ארוחת בוקר חינם ב-7:00, שנאלצנו לנצל אותה. קיבלתי דחיפה מהתקשרות לאמא ואבא הבוקר, והשתרשתי מאוסטריה! הלאה לונטורה. התנועה הייתה אכזרית עד מאליבו. אני יכול להבין עכשיו למה אנשים חיים כאן. קטע יפה של הארץ. לעולם לא יכולתי ללמוד באוניברסיטת פפרדין, כי הייתי בוהה בנוף כל היום.

יום 4: רטוב ושטוח! עוד יום בספרים. התחילו את היום בוונטורה. התחלנו מוקדם ב-6:20 בבוקר וגלגל את הגלגלים והמשיך לכיוון סנטה ברברה. הגעתי למתחם הקמפינג בשייט בשבילים ישנים בסביבות השעה 4:00. הייתי ספוגה. הרבה טיפות כבדות פוגעות בקסדה. זה היה רטוב, אבל זה מונע ממני להיות עייף. הגשם ירד בזמן שהקמתי את המחנה כאן בחוף מדינת Refugio.

יום 5: קצר ומתוק. התעוררנו לחוף קליפורני גשום בפארק הלאומי Refugio! קפץ על האופניים ופגע בכביש 1 עד שהגענו לגביוטה. את הבוקר היה קשה להתחיל. מרגיש עייף ופשוט חסר מוטיבציה להוריד את המתיחה הזו. הדחיפה ללומפוק הייתה טשטוש. לחיים עד חצי הדרך! 🍻

יום 6: להיכנס לתלם. אתמול ישנתי 10 שעות. זמן מנוחה נחוץ נועד היום למספר גדול של מיילים. בסביבות 6:30, אנחנו (כשאני אומר "אנחנו" אני מתכוון לאופניים ואני חחחח) שוב היינו על הכביש. בסביבות 3:30 הגענו לקמפינג מורו ביץ'! היה סלע ענק זה ליד החוף. הקמפינג הזה מתוק! הרכיבה של היום הונעה על ידי שפע של Sour Patch Kids.

יום 7: יום 7 התחיל בגשם שוטף. כלומר רק ירידות גדולות ורוחות כבדות הפכו את ההתמוטטות של המחנה לא יבשה. כשחשבתי שזה לא יכול לעלות יותר למעלה, הפנייה הבאה הוכיחה שטעיתי. נעשיתי לאט יותר והרגשתי את הרגליים מהימים האחרונים. שוהה הערב ב-Plaskett Lake Campground באזור Big Sur. מבושל לחלוטין. לא מאוד תיאורי היום.

יום 8: דחיפה גדולה. קמתי מוקדם במיוחד. בשעה 5:00 בבוקר צלצלה האזעקה, ארזה הכל ממגרש הקמפינג בקמפינג פלסקט ויצאנו לדרך. נתקלתי בבחור הזה לארי שסיפק לי קצת קסם שבילים. מדבקות וסיפורים חולקו במהלך ארוחת הצהריים שלי ליד חניון ביג סור. אחרי מה שנראה לי הכי ארוך הגעתי לכרמל ליד הים. עוצרים הערב בפונדק שעולה 100 דולר – לא רע לכרמל!

יום 9: לא רציתי להתעורר, אבל לקום בשעות מוקדמות גרם לי להתעורר באופן טבעי ב-5:30 בבוקר עכשיו. הייתי חייב לזוז. אולי זיכרון השריר נכנס. מובס לחלוטין. אני לא יודע איך עברתי את 10 הקילומטרים האחרונים. סוג של טשטוש. התמקדתי במסלול ובנקודות ציון כדי לדעת אם אני הולך בדרך הנכונה. סנטה קרוז, אני כאן.

יום 10: קל פיזי. ישן תוך שעה שלמה! התעורר ב-7:00 בבוקר והיה על הכביש ב-8:00. עדיין הרגשתי את הרגליים שלי בשני הקילומטרים הראשונים אבל חזרתי לקצב. בסך הכל, אני מצפה להיות רגשנית כשאגיע מחר. רגשות מעורבים של הישג וכאב יבואו ויתערבבו!

יום אחרון: מעגל מלא. היום היה היום האחרון על האופניים לסיים את המסע מסן דייגו לסן פרנסיסקו. התעוררתי מוקדם מהשעון המעורר שלי. אני חושב שפשוט לא יכולתי לחכות לקום וללכת. הזריחה במגדלור הייתה מחזה! התקבלו על ידי החדרים עם בירה דליריום וכמה קריאות עידוד הפכו את זה לסיום סופר נחמד לטיול. המוח שלי עדיין דוהר מ-11 ימי הרכיבה האחרונים.

כל יום היה אחד שצריך לזכור. התמיכה סביב ההרפתקה הזו הייתה חוויה בפני עצמה. תמיד אסיר תודה שיש אנשים סביבי שנלהבים מהרפתקאות כמו סן עד סן! הנה לעוד!

נא לשמור על השיחה אזרחית, בונה ומכילה, אחרת ההערה שלך תוסר.



קישור לכתבת המקור – 2024-06-05 17:35:21
Facebook
Twitter
LinkedIn
Telegram
WhatsApp
Email
פרסומת
תכנון תשתיות רפואיות
פרסומת

עוד מתחומי האתר