ראשי » אמה פינוקן שאלות ותשובות: "עמודי השער ממשיכים לנוע"

אמה פינוקן שאלות ותשובות: "עמודי השער ממשיכים לנוע"

פרסומת
תכנון תשתיות רפואיות


לקראת אליפות המדינה במסלול, הייתה לך התחלה מוצלחת מאוד של העונה, זכית בזהב אחד ובשני כסף באליפות אירופה בינואר. איך אתה מרגיש שההכנות שלך לסוף השבוע הזה היו?

אני ממש נרגש לרכוב על לאומיות. ברור שבמנצ'סטר, מאיפה אני ואיפה אני גר, זה יהיה ממש טוב לחוות קהל ביתי. השנה הזו התחילה ממש טוב עבורי – האירופים היו ממש מוצלחים ונבחרת GB בכללותה הצליחה ממש טוב, ונבחרת הספרינט לנשים זכתה בזהב בגביע העולם באדלייד. אני מתחרה רק בספרינט קבוצתי, אבל אני ממש מתרגש לראות ולהיות חלק מזה מנקודת מבט של הקהל. יהיה נחמד לראות איפה הכישרונות הצעירים יותר ואיך הם מתקדמים.

אז אתה לא הולך להגן על שאר התארים של השנה שעברה [individual sprint, keirin and 500m time trial]?

לא, לצערי לא. הלוואי שהייתי וחצי ממני רוצה שהייתי מרוצים. אבל כן, זה לא ממש מסתדר עם ההכנה שלנו כי אנחנו נוסעים להונג קונג לגביע האומות בעוד שבועיים. אבל אני אתמודד על התואר הלאומי בספרינט הקבוצתי.

אחרי שנת פריצה אתה מרגיש לחץ לשחזר את ההצלחות האלו השנה? האם זה מרגיש כאילו יש לך מטרה על הגב?

כן, זה קורה קצת כי אחרי הזכייה בעולם אני לובש עכשיו את הפסים כשאני מתחרה. וניסיתי ללמוד כמעט להעיף את זה בצורה מסוימת, אז במקום שתהיה לי מטרה על הגב, מה שברור שאני עושה, אני מנסה להיות כאילו, אני יכול ללבוש את הפסים האלה רק לשנה. ואני מנסה לאמץ את זה ופשוט ליהנות ממירוץ האופניים שלי. זה היה די קשה, עברתי לא מעט אתגרים. ברור שהשנה היא שנה אולימפית, פסגת הרכיבה על מסלול היא האולימפיאדה, זה כל הפוקוס של בלוק האימונים הזה אז אני מנסה לאמץ אותו, ללמוד ממנו וליהנות מהרכיבה על האופניים שלי.

והאם זה מרגיש במיוחד מירוצים בפסי קשת בענן?

כן, זה כן, זה כבוד למירוץ בהם לשנה. זה בהחלט באמת מיוחד אבל זה מגיע עם הרבה יותר לחץ והרבה יותר ציפיות. אתה צריך לנהל את זה תוך כדי ולזכור למה זכית בזה ואיך זכית בזה ושאתה ראוי להם. בכל פעם שאני קורא את הספרינט, יוצא לי ללבוש אותם וזה מזכיר לי שאני אלוף עולם.

אלכס ווייטהד / SWpix

מה המטרות הגדולות שלך לעונה, במיוחד בהתחשב שזו שנה אולימפית?

חלמתי ללכת לאולימפיאדה מאז שהייתי בערך בן 10, מאז שהייתי ילדה קטנה שצופה באולימפיאדת לונדון בצרפת עם המשפחה שלי ורואה את נבחרת GB ממש מנצחת הכל. ידעתי שאשמח ללכת אבל לא ידעתי מתי או איזו אולימפיאדה או איך – אפילו לא הבנתי שאני יכול לעשות ספרינט כי הייתי רוכב סיבולת במשך זמן רב. אז כן, זה חלום ענק שלי וזה די מגניב שאני סוג של חי את החלום שלי. אני רק מנסה ליהנות מהמסע ואני מקווה שאבחר ואתחרה על המדינה שלי. וזה מרגש כי בתור הספרינט של Team GB לנשים, אני מרגישה שאנחנו במקום ממש טוב לעשות נו באולימפיאדה, לא רק להתחרות בתור אולימפיאדה.

מה גרם לך להחליט לעבור מסבולת לספרינט, ואיך זה היה?

כשהייתי צעיר יותר עשיתי סייקלוקרוס, כביש, עשיתי קצת מהכל למען האמת. עליתי על המסלול כשהייתי בערך בן 10 אבל זה היה בעיקר מרוצי סיבולת. ידעתי באמת מה זה ספרינט בערך בגיל 14, 15, ושנשים יכולות לעשות את זה. מאט קרמפטון, שהיה מאמן ספרינט אמר, 'אתה צריך להגיש בקשה לתוכנית הספרינט'. אהבתי במרוצי סיבולת לשבת בספרינט בסוף – אני הייתי המעצבן שכולם אמרו, 'היא אף פעם לא עושה שום עבודה, היא רק יושבת', ואני הייתי כמו, 'אוי, בסדר, יש לי קצת ספרינט עליי!'

אז הגשתי בקשה ומאז אהבתי את זה. זה היה מעבר די קשה, כי ברור שאתה רוכב הרבה פחות על האופניים שלך, אתה עושה הרבה יותר בחדר הכושר ואהבתי לרכוב על האופניים שלי. אז זו הייתה הסתגלות אבל אהבתי את זה. זו דרך כל כך שונה של רכיבה, אתה חייב להיות חזק יותר, אתה צריך להיות ממש חזק. אני מרגישה שיותר נשים צריכות לרצות לנסות ולהיכנס לספרינט ואני רוצה להראות שזה אפשרי, לא רק סיבולת עושה מסלול, גם ספרינטרים.

איך ניגשים לצד המנטלי של להיות ספורטאי?

הצד הזה באמת מעניין אותי. למדתי די הרבה על עצמי בשנה שעברה מבחינה מנטלית כי אנחנו מתחרים רק על 10 שניות, 40 שניות, המירוץ הארוך ביותר לדעתי הוא בערך דקה, שזה ה-keirin. אז אתה לא מקבל הרבה זמן, אתה לא יכול באמת לעשות טעויות, אתה צריך לחשוב ולקבל החלטות ממש מהר. חצי מההכנה היא מנטלית וחצי פיזית, מה שמאוד שונה אצלי בגלל סיבולת, שבה יש לך הרבה יותר זמן לקבל החלטות, אתה יכול להרגיש את המירוץ, ואילו לנו, אין לנו זמן.

בעולמות לא נאבקתי בזה אבל למדתי הרבה על עצמי איך להיות חזק נפשית ולהתגבר על העצבים והלחץ. אני מרגיש שכל מרוץ שאתה עושה אתה לומד, כאילו למדתי הרבה מעולמות ולמדתי מהצורך להתחרות בפסי הקשת ואיך להתמודד עם זה. אתה צריך להיות מוכן נפשית על קו ההתחלה הזה.

האם יש לך סוג גזע מועדף?

אני אוהב את הספרינט הקבוצתי למען האמת. אני מרגיש שזה די ניתן לשליטה. אני אוהב להרגיש חלק מקבוצה בקו הזינוק הזה, זה נחמד שכולנו מוכנים לזה, ואני אוהב להיות הרוכב השלישי אז אני מסיים את זה. אבל אני אוהב את כולם, [individual] ספרינט הוא די מאתגר כי אתה די חשוף. הקירין הוא אירוע מהנה, זה כמו מירוץ כמו שצריך.

אלכס ווייטהד / SWpix

איך היחסים שלך עם חבריך לקבוצה?

יש לנו חוליית ספרינט גדולה למדי לנשים: יש ארבע ספורטאיות בפודיום וארבע או חמש ספורטאיות באקדמיה, וכשש או שבעה שעשויים לנסות להגיע למשחקים. מבחינת התחרות אחד מול השני על מקומות זה יכול להיות די קשה לפעמים, אבל זה גם עזר לנו. אני חושב שבגלל זה אנחנו איפה שאנחנו נמצאים כי אנחנו לא שאננים, כולנו נאלצנו להתחרות על המקומות שלנו והמאמנים שלנו היו ממש טובים בלדחף אותנו. אבל עכשיו יש לנו מתווה, אז אני ה-P3 [third rider]ויש P2s ו-P1s כך שלאנשים יש מקום אינדיבידואלי משלהם.

בסופו של יום הספרינט הוא שחור ולבן, הרוכב המהיר ביותר יכנס לקבוצה, כך שזה כן מקל. אבל גם להיות חלק מהצוות זה ממש חשוב, כל יום אתם צריכים להניע אחד את השני ולהיות שם אחד בשביל השני. ואם יש לך ימים רעים, אתה תהיה שם עבור האדם שיש לו יום רע או אם יש לך ימים ממש מוצלחים, אתה תהיה שם עבורו. יש לנו סביבה קבוצתית ממש טובה וזה ימשיך לאולימפיאדה ותעזור לנו מאוד.

היו לך כמה הצלחות גדולות עם הנבחרת אבל גם כמה הפסדים צורבים, כולל לגרמניה בגמר הספרינט הקבוצתי של אליפות העולם בשנה שעברה. איך היה להשלים עם זה?

זה היה ממש פחות מהרף עין, אני לא ממש יכול להסביר את זה, זה היה כל כך קרוב. בשנה הקודמת היינו בנסיעת מדליית הארד ומעולם לא באמת עשינו גמר זהב. אז זה היה עצום עבורנו כשלעצמו, להיות שם למעלה מול הגרמנים הייתה הצלחה גדולה עבור הספרינט של הנשים. אבל להתקרב כל כך לזהב זה מר-מתוק: אתה כל כך רוצה את זה, אבל גם הזמנים שהנחנו במהלך היום היו ממש ברמה עולמית ואני לא חושב שיכולנו לעשות משהו אחר, וזה קשה. אבל אני מרגיש שזה יגיע ואני ממש נרגש לראות כמה אנחנו קרובים ונמשיך ללחוץ. זה היה ממש קשה לעבד את זה, אבל אנחנו חייבים לראות את התמונה הרחבה יותר: בתכנית הגדולה של דברים לעשות ספרינט קבוצתי ברמה הזו היה מדהים. ואני חושב שזה רק דוחף אותנו יותר לפריז ולאירועים הקרובים – זה עתה זכינו במונדיאל אדלייד וזו הפעם הראשונה מזה 11 שנים שספרינט הנבחרת לנשים שלנו מנצח. אז עמודי השער ממשיכים לנוע.

האם אתה מרגיש מונע אפילו יותר מההפסדים הצרים האלה?

כן בטח. העולמות היו סוג של רכבת הרים בשבילי. הייתי ממש ממש מרוצה מההופעות ואז התרסקתי והופקתי מהקירין וזו הייתה אחת הנקודות הנמוכות ביותר. ואז קצת חזרתי והשתמשתי בדחף הזה ובאנרגיה הזו כדי להיות כמו, 'לא, אני יכול לעשות את זה לספרינט', ואז ניצחתי את הספרינט. אז זה משחק כל כך מנטלי, אתה צריך להרים את עצמך בחזרה. באדלייד די התאכזבתי מההופעה שלי בספרינט, אבל אז חזרתי והצלחתי היטב בקירין. אז זה די קשה, זה די מהיר, אתה צריך קצת להחזיק את השיאים, אבל גם השפלים חשובים מאוד. אז הצוות נכנס לזה כי אתה צריך שהצוות סביבך יעזור לך.

קבעת כמה שיאים אישיים: הספרינט המהיר ביותר ל-200 מ' בגובה פני הים, אלופת בריטניה הראשונה בספרינט באליפות אירופה. האם קביעת השיאים הללו מהווה גורם מניע עבורך?

בעצם לא ידעתי שעשיתי היסטוריה. אני חושב שהם אמרו את זה בפרשנות, הייתי כמו, 'הו, וואו, לא ידעתי שאשת ג'יגה-בייט מעולם לא זכתה בספרינט האירופי'. גם לא ידעתי שעברו עשר שנים מאז זכתה אישה ב-GB בעולם. אני לוקח כל מירוץ שמגיע והמטרה היא לנצח, אבל זה די מגניב לגלות את הדברים האלה כי אם הייתי מסתכל על השיאים לפני הייתי חושב, 'אני לא חושב שאני יכול לעשות את זה'. קייטי [Archibald] עשה היסטוריה גם כן, וזה היה מדהים [winning 20 European gold medals, an outright record]. GB עשתה את הטוב ביותר אי פעם באירופה, מה שרק מוסיף להצלחה.

לאחר שהשגתי כל כך הרבה בגיל צעיר, עכשיו בהיותך זה שצריך לצפות בו, האם אתה מקבל אי פעם תחושה של 'מה אני יכול…



קישור לכתבת המקור – 2024-02-23 18:45:47

Facebook
Twitter
LinkedIn
Telegram
WhatsApp
Email
פרסומת
תאורת ניתוח לד למרפאות שיניים
פרסומת

עוד מתחומי האתר